מציאת כינים היא תופעה מוכרת אצל ילדים. כל הורה מכיר אותה היטב. היא אינה פוסחת על אף אחד. ההדבקה המהירה, עקב מגע עם ראש נגוע, הופכת את הבעיה לנפוצה ומטרידה ביותר. אמנם אין בה סכנה ממשית לבריאות, אך אי הנעימות והקונוטציה השלילית הנלווית לה, דיים כדי לרצות להפטר מהבעיה במהירות.
בריחה או דילוג על שלב ההדבקה היא כמעט בלתי אפשרית, כמעט כמו האופציה שהילד ילקק גלידה מבלי שהחולצה שלו תראה כמו אחרי מפגע טבע. אז כיצד בכל זאת נלחמים בבעיה. האפשרות הטובה ביותר היא מניעה. איתור הכינים מוקדם ככל האפשר מונע את התפשטותן בראש ולשאר בני הבית.
קיימות דרכי מניעה ובמאמר זה נשתדל להביא את הפופולריות שבהן.
ההמלצות שתובאנה כאן מגיעות בחלקן מניסיונם של הורים ומקצתן מדעות של רופאים העוסקים בתחום. כך או כך, הימנעות מוחלטת מהדבקה היא, כאמור, כמעט בלתי אפשרית וכל שייאמר כאן הוא בגדר אפשרויות הטיפול והמניעה.
בדיקות לעיתים קרובות
רצוי לבדוק את ראשי הילדים ובמיוחד הילדות בעלות השיער הארוך, לעיתים קרובות. גילוי מוקדם של הבעיה ימנע את התפשטות הכינמת לשאר בני המשפחה ויקל על הטיפול בראש הנגוע. הבדיקה צריכה להיעשות באופן יסודי ובאמצעי הפרימיטיבי ביותר הקיים – אצבעות הידיים.
יש להניח את ראש הילד על ברכי ההורה, בצורה שתהיה נוחה לו ולבודק. תנוחה שתגרום אי נעימות תמאס על הילד במהרה והוא יתנגד לבדיקה זמן קצר לאחר שתחל. באמצעות קצות האצבעות מפרידים קווצות שיער ומתבוננים היטב בלובן הקרקפת. אם מצויות שם כינים הן תתגלינה במהרה על הרקע הבהיר.
ניתן להסיר כינה מהשיער באמצעות אחיזה בה בשתי הכריות העליונות של האצבע והאגודל ומשיכתה החוצה. אם אכן נתגלו מספר כינים בראש הילד מומלץ לעבור לשלב הבא.
חשוב לציין שאם נתגלו כינים אצל ילד אחד יש לערוך בדיקה יסודית לשאר הילדים בבית. קרוב לוודאי שגם הם נדבקו.
סירוק באמצעות מסרק כינים
כאשר קיים חשש להדבקה חשוב מאוד לאתר את הכינים. יש לחפוף את ראש הילד או הילדה עם שמפו ומרכך. כאשר השיער עדיין לח צריך לסרקו בתנועות איטיות וארוכות מלמעלה כלפי מטה באמצעות מסרק כינים בעל שיניים צפופות.
הכינים המצויות על הראש תיתפסנה בשיני המסרק וניתן יהיה להורידן לאחר כל פעולת סירוק. רצוי להשמידן על ידי הטבעתן בתוך קערה או כוס עם מים. יש הבוחרים בשיטה אגרסיבית יותר – מעיכתן בין שתי ציפורניים עד שנשמע קול התפוצצותן.
רצוי שפעולות הסירוק תתמקדנה באזורים שמאחורי האוזניים ובעורף. לכינים יש נטייה להתרכז במקומות אלה. זיהוי הכינה הוא פשוט. מדובר בטפיל בגודל שניים או שלושה מילימטר בצבע כהה (חום, שחור או אפור כהה). יש דעות הגורסות שצבע הכינה כצבע השיער שהיא נמצאת עליו.
זיהוי ביצת כינים קשה קצת יותר. הן נראות כמו נקודות לבנות כמעט שקופות. לרוב, הן תדבקנה לשורש השערה. מאחר וקשה להבדיל ביניהן לבין קשקש מצוי, יש הממליצים על מבחן הנשיפה. נשוף על קשקש הצמוד לשיני המסרק והוא יעוף. הביצה, לעומת זאת, נדבקת למסרק ואינה מרפה גם כאשר נושפים חזק.
בשוק קיימים מספר סוגים של מסרקי כינים. ההמלצה הטובה ביותר היא לרכוש את זה ששיניו הן הצפופות ביותר. רצוי שתהיינה דקות ועשויות ממתכת. הניקוי של מסרקים אלו קל יותר וכך גם החיטוי במים רותחים.
מניעת הדבקה
יש הורים הטוענים, מניסיונם, ששמן רוזמרין מונע הדבקות בכינים. בכל בוקר יש לטפטף טיפה ממנו מאחורי כל אוזן וריחו, כך אומרים מבריח את הכינים והן אינן קופצות לראש המריח מרוזמרין. מן הדברים הללו ניתן להבין שאם ריחו חזק עד כדי כך שכינים נרתעות, גם הילד יאלץ לסבול מהריח במשך כל היום.
כדי למנוע את האפקט השלילי הזה, יש המעדיפים להשתמש בשמפו או תכשירים המכילים רוזמרין. אמנם השפעתם אינה יעילה כמו של השמן המקורי בעצמו, אך גם ריחם אינו עז כל כך.